חמו נ' בע"מ

פסק דין

1. בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף. המדובר בתביעה שהוגשה נגד הנתבע – בנק הפועלים, בטענה כי היה שותף לתרמית, במסגרתה פתח בעבר מעבידו של התובע חשבון בנק, על שם מסחרי של להקה שהפעיל אותו מעביד, בציון מספר הזהות של התובע ותוך פיזור שיקים מחשבון זה. לטענת התובע, כתוצאה מהשימוש בפרטיו האישיים וזיוף חתימותיו, הסתבך בחובות נכבדים ונפתחו נגדו תיקי הוצל"פ בגין השיקים מאותו חשבון שחוללו. התובע ציין כי הגיש בעבר תלונה במשטרה כנגד אותו מעביד והמעביד אף נעצר והודה באחריותו לשיקים שחוללו.

2. לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות מחמת התיישנותה. הנתבע טען כי המדובר בחשבון בנק שנפתח ב-7/97 נסגר ב – 1/98 ואף סניף הבנק בו התנהל החשבון נסגר ב-2/03.

הנתבע הוסיף כי לפחות מהרגע בו החל התובע לקבל דרישות לתשלום בגין ההמחאות שפוזרו, ידע התובע אודות העובדות המקימות את עילת התביעה ואף מרבית תיקי ההוצל"פ נגדו נפתחו עוד בשנת 1998. לחילופין טען הנתבע כי לכל המאוחר, במועד הגשת התלונה במשטרה- 16/11/99, ידע התובע אודות העובדות כהוויתן בעוד שהתביעה הוגשה רק ביום 3/7/11- לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות בת 7 שנים.

3. בתגובה, טען התובע כי יש לדחות את הבקשה מאחר ולא צורף לה תצהיר לאימות העובדות שנטענו בבקשה. לגופם של דברים, טען התובע כי המועד לתחילת מירוץ ההתיישנות הוא מועד תשלום החובות בתיקי ההוצאה לפועל. משום כך, טען התובע כי כל עוד לא נפרע התשלום בתיק ההוצל"פ האחרון, לא החל מירוץ ההתיישנות לעניין תביעתו לסעד הצהרתי על פיו הבנק נושא באחריות לחובותיו.

התובע ציין כי אמנם הגיש כבר בשנת 1999 תלונה נגד המעביד, אך טען כי לא הגיש אז גם תלונה, או תביעה, נגד הנתבע שכן אינו בעל השכלה משפטית ולא ידע שלצורך פעולות הזיוף שביצע המעביד, היה צורך בשיתוף פעולה, או ברשלנות הנתבע. התובע הוסיף כי הסתמך גם על התחייבות המעביד להסדיר את החובות. התובע טען כי רק לאחר שקיבל ייצוג מהלשכה לסיוע משפטי, הוסברה לו זכותו להגיש תביעה נגד הנתבע. עוד הוסיף התובע כי הנתבע הוא בגדר צד שלישי בתביעות נשוא תיקי ההוצל"פ ולכן כל עוד לא התיישנה התביעה העיקרית, לא התיישנה אף הזכות להגיש הודעת צד ג' – תביעה זו, נגד הנתבע.

דיון

4. לאחר עיון בטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל ולפיכך, יש להורות על דחיית התביעה מחמת התיישנותה.

אמנם, קבלת טענת ההתיישנות מונעת דיון ענייני בתביעה ופוגעת בזכות מהותית המצויה בידי תובע להעלות תביעתו בפני ביהמ"ש. יחד עם זאת, מקום בו מועלית טענת ההתיישנות במועד ומוכח כי התביעה התיישנה, שומה על ביהמ"ש לדחות התביעה (ע"א (ת"א) 1604/08 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אולמי שושנים בע"מ) ).

התקופה בה מתיישנת תביעה שאינה במקרקעין, הינה בהתאם לאמור בחוק ההתיישנות (להלן: "החוק"), 7 שנים מיום היווצרותה של עילת התביעה.

המבחן שנקבע בפסיקה להיווצרות עילת תביעה, הינו קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע, במובן זה שהתקיימו כל העובדות הנדרשות לביסוס תביעתו של תובע שיכל לפרטן ולזכות בסעד הנתבע.

בהתאם לסעיף 7 לחוק, כשמדובר בעילת תביעה שהינה תרמית, או הונאה, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום בו נודעה לתובע התרמית, או ההונאה.

עוד יש להפנות לסעיף 8 לחוק על פיו ,נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התביעה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלו.

5.עיון בכתב התביעה (סעיף 6) מעלה כי לטענת התובע, כבר כשהחלו להיפתח נגדו תיקי הוצל"פ פנה לנתבע לבירור העניין ואז גילה שהיה קורבן לתרמית, במסגרתה שיתפו פעולה המעביד ומנהל הסניף מטעם הנתבע, השתמשו בפרטיו האישיים, זייפו חתימותיו וסיבכו אותו בחובות כבדים. בעקבות תרמית נטענת זו הגיש התובע תלונה למשטרה, וזאת עוד ביום 16.11.99.

לאור האמור ואף שטענות הנתבע לא נתמכו בתצהיר לעניין מועד פתיחת וסגירת החשבון נשוא התביעה, הרי ביחס למועד הגשת התלונה וידיעתו של התובע באותו מועד, את עובדות עילת התביעה, המועד הרי עולה מכתב התביעה עצמו. התובע תיאר במפורש בכתב תביעתו (סעיף 6 כאמור), כי כשהחלו להיפתח נגדו תיקי הוצל"פ ופנה לברר העניין אצל הנתבע, התבררה לו התרמית, ובעקבות זאת הוגשה התלונה למשטרה. כלומר, כבר אז ידע התובע כי נפתח חשבון על שמו, כי נמשכו השקים וכי נפתחו אותם תיקי הוצל"פ. זאת ועוד, כבר ביום 1.9.99 אישר המעביד לתובע, כי הוא זה שחתם על השקים.

לאור האמור, אין בטענת התובע, כי רק לאחר קבלת ייצוג משפטי הבין שקיימת לו עילת התביעה כנגד הנתבע, כדי לדחות את מועד תחילת מרוץ ההתיישנות. טענת התובע כאילו מאחר שאינו בעל השכלה משפטית לא הבין שבגין פעולות המעביד, יש גם לנתבע אחריות מחמת שיתוף, או רשלנות, אינה יכולה להתקבל. אי הבנה של המצב המשפטי המוליד זכות תביעה אינה מהווה אי ידיעה של התרמית (על פי סעיף 7 לחוק) ואינה מהווה אי ידיעה של עובדות התביעה (על פי סעיף 8 לחוק).

אי הידיעה אשר ביכולתה לדחות את תחילת מרוץ ההתיישנות הינה אי ידיעת העובדות עצמן, להבדיל מהשלכותיהן המשפטיות. קבלת טענת התובע תביא למצב אבסורדי בו בכל מקרה, אף שתובע יודע אודות מעשה עוולה כלשהוא, ידחה מרוץ ההתיישנות עד שתוסבר לו זכות התביעה ביחס לגורמים האחראים משפטית לאותו מעשה.

6.למעלה מן הצורך אוסיף: התובע לא טען כלל ביחס לעובדות ספציפיות הנוגעות לתרמית וכאילו הן התבררו לו לאחר הגשת אותה תלונה (טענת התובע הינה כאמור כי רק לאחרונה הובהר לו שבהתייחס לאותן עובדות, הוא יכול לתבוע גם את הנתבע).

יחד עם זאת, גם אם היה טוען זאת התובע, הרי לא היה די בכך: בהתאם להלכה הפסוקה היה צריך התובע במקרה כזה, להציג תשתית עובדתית מפורטת, לרבות לעניין מועדים, המבססת את טענת התרמית כנגד הנתבע. כלומר, על התובע (לו היה טוען זאת ולא כך הוא!) היה לפרט את המועד המדויק שבו נודע לו על התרמית, או ההונאה. כך גם ביחס לסעיף 8 לחוק- לגביו היה צריך התובע לטעון באופן מפורש מתי נודעו לו העבודות שנעלמו ממנו (ראה ע"א 2167/94 בנק למסחר בע"מ נ. בן שטרן ואח':

"גם לפי סעיף 7 לחוק, שצוטט לעיל, אם עילת התובענה היא תרמית או הונאה, נדחית תחילת תקופת ההתיישנות ליום שבו נודעה לתובע. אפילו מגלה כתב התביעה עילה כזאת- וגם בעניין זה נחלקו באי כח בעלי הדין- אי אפשר למצוא בו, בין על דרך העיון המדוקדק ובין על דרך הלימוד והסברה, את היום שבו נודע למערער על התרמית או ההונאה. הוא הדין בטענה אפשרית של התיישנות שלא מדעת לפי סעיף 8 לחוק שצוטט לעיל, שאף היא מצריכה אמירה מפורשת של התובע מתי נודעו לו העובדות שנעלמו ממנו. המערער לא נקב במועד זה" (וכן ראה ע"א 1604/08 שאוזכר לעיל, וכן ע"א 1349/05 שוב נ. בנק ירושלים ואח').